״לוקחים את העיר שלנו על העקבים של הנעליים.״ — אנריקו מסיאס
איפה נפגשנו
שלום, אני מעיין זרביב… או אודרי זנודה: תלוי בתאריך, במקום, בלמה ובאיך של הפגישה שלנו. יום גשום וזועף בפריז, או יום שמשי ולוהט בישראל? שבת באחד הפארקים היפים של כרמיאל, או יום חול בפריז של הפרברים?
שם הפגישה שלנו קריטית. או שאתם מהאורחים בשולחן השבת שלי, עם אלף הסלטים והמנות שאף דיאטנית לא הייתה מאשרת. או שהיום שלכם בפריז התחיל רע ועומד להמשיך ככה. הכול תלוי במקום: שם אבוא אליכם, על העקבים שלי… או בסנדלים. בחרתם?
אבל איך מיסטנגט פריזאית, שהכירה את קווי המטרו בעל פה עד קצות הציפורניים המלוכות, הפכה לציונית שומרת מצוות, אמא למשפחה גדולה, עם סנדלים ברגליים קיץ וחורף? הלמה והאיך, זה סיפור אהבה יפה.
המטרה של הטור הזה היא לספר איך קרה השינוי. קליטה בארץ היפה שלנו בלי שום קושי… לא, אני צוחקת. הרבה עליות, לא מעט מורדות. בסוף, סנדלים נוחים יותר מעקבים.